הרמב"ם: תשובה לעובדיה הגר
Responsa
del RaMBaM a Ovadia el Prosélito
La
pregunta y la respuesta:
Dijo
Moshé hijo del Rab Maimón, de los hijos de la diáspora de Ierushalaim en
Sefarad, Justo de Bendita Memoria: “Nos ha llegado una pregunta del señor y rab
Ovadia, el sabio y entendido, el prosélito, que Adon-i le retribuya por sus
acciones y sea su recompensa completa de Adon-i Di’s de Israel, por cuanto se
ha puesto a resguardo bajo Sus Alas.
La
pregunta es acerca de los asuntos de las bendiciones y oraciones (ha-brajot
ve-ha-tefilot) ya sea en forma individual, o si rezas en comunidad. Si te
corresponde decir “Di’s Nuestro y Di’s de Nuestros Patriarcas” y “que Nos
santificaste con Tus preceptos y Nos ordenaste” y “que Nos distinguiste” y “que
Nos elegiste” y “que transmitisTe a Nuestros Patriarcas” y “que Nos sacaste de
la tierra de Egipto” y “que hizo milagros a Nuestros Patriarcas” y todas
cuestiones similares en estos asuntos.
Te
corresponde decir todo según lo establecido, y no cambies cosa alguna. Sino que
hazlo como reza y bendice todo nativo de Israel, así te corresponde a ti
bendecir y orar, ya sea que reces individualmente, ya siendo oficiante (Sheliaj
Tzibur).
Y
lo más importante de la cuestión, es que Abraham Nuestro Patriarca fue quien
enseñó a todo el pueblo y los instruyó y comunicó el “credo de la verdad” (Dat
ha-emet) y la Unicidad
del Santo Bendito Él, y rechazó la idolatría (avodá zará) e impidió su
adoración, e hizo ingresar a muchos bajo las alas de la Divina Presenciala Torá : “Pues yo le he escogido para que
prescriba a sus hijos y a su descendencia en pos de él para que observen la
senda de Adon-i …” (Bereshit -
Génesis 18:19). En consecuencia, todo aquel que adopta el judaísmo (כל מי שיתגייר),
hasta el final de las generaciones, y todo el que Unifica el Nombre del Santo
Bendito Él, como está escrito en la
Torá , es de los alumnos de Abraham Nuestro Patriarca, la paz
sea con él, y son sus descendientes (todos hijos de su casa). Y él (Abraham
Avinu) los devolverá al buen camino, como lo hizo con las personas de su
generación, con su transmisión y sus enseñanzas, así devolverá a la buena senda
a todos los que en el futuro adopten su credo que preceptuó a sus hijos y a sus
descendientes. Resulta que Abraham Avinu, la paz sea con él, es padre para su
simiente, los aptos que transitan sus caminos y padre de sus alumnos y de todo
aquel que adopte su credo. En consecuencia, tienes que decir “Di’s Nuestro y
Di’s de Nuestros Patriarcas” ya que Abraham, la paz sea con él, es tu padre, y
tienes que decir “que transmitisTe a Nuestros Patriarcas”, ya que a Abraham fue
entregada la Tierra ,
como está dicho “Levántate y recorre la tierra, a su largo y a su ancho,
pues para ti te la daré.” (Bereshit -
Génesis 13:17).
Pero
“que Nos sacaste de Egipto” o “que hiciste milagros a Nuestros Patriarcas”, si
quisieras cambiar y decir “que sacaste a Israel de Egipto” y “que hiciste
milagros a Israel”, dilo así. Y si no lo cambias, no hay allí perjuicio alguno.
Ya que luego de que ingresaste bajo las alas de la Shejiná y te uniste a
ella, no hay diferenciación entre nosotros (y tú). Y todos los milagros que se
nos hicieron, tanto para nosotros y para ti fueron hechos. Precisamente está
dicho en Ieshahiah (Isaías) “Y el hijo de tierra extraña que se ha unido al
Señor, no hable diciendo: ‘El Señor me separará totalmente de Su pueblo’ …”
(Ieshahiah 56:3). No existe diferencia que fuere entre nosotros para ningún
asunto. Ciertamente debes bendecir “que Nos elegiste” y “que Nos entregaste” y
“que Nos transmitiste” y “que Nos diferenciaste”. Porque ya te eligió el
Creador Supremo, y te diferenció de las naciones, y te entregó la
Torá. Yala Torá nos fue entregada a
nosotros y a los prosélitos, como está dicho: “Un mismo estatuto habrá para
vosotros, ¡oh, tú, congregación!, y para el extranjero que morare entre
vosotros; estatuto perpetuo es para todas vuestras generaciones: como sois
vosotros, así será el extranjero delante del Señor. Una misma ley y un mismo
reglamento habrá para vosotros y para el extranjero que habitare con vosotros”
(Bamidbar – Números 15:15-16).
Y
conoce, que nuestros patriarcas que salieron de Egipto, la mayoría eran
idolatras en Egipto, se entremezclaron con los otros pueblos, aprendieron e
imitaron sus acciones, hasta que envió el Santo Bendito Él a Moshé Rabeinu
(Nuestro Maestro), la paz sea con él, el maestro de todos los profetas, y nos
diferenció de entre los pueblos, y nos hizo ingresar bajo las alas de la Divina Presencia
Y
todo lo que te ha sido dicho respecto de que no cambies las bendiciones, ya hay
prueba de ello en el tratado Bikurim (de la Mishna – Primicias 1:4) “Estos son los que
traen las primicias, pero no hacen la recitación: el prosélito las ofrece pero
no hace la recitación porque no puede decir ‘…que juró el Señor a nuestros
padres que nos daría’ (Debarim – Deuteronomio 26:3)’…”, es lo que dice el
Stam Mishná (maestro del cual no figura el nombre), es decir Rabi Meir, pero no
es la ley (halajá), sino como figura expresamente en el Talmud Ierushalmi
(capítulo 1 halajá 4) “enseñó en nombre de Rabi Iehuda, el guer (prosélito)
por sí mismo trae y recita. ¿Cuál es el sentido? Porque en padre de multitud
de gentes te he convertido. En el pasado fuiste padre para Aram, de aquí en
adelante lo serás para todas las creaturas. Rabi Iehoshuah hijo de Levi dijo:
la ley (halajá) es como la dice Rabi Iehuda. Trajo un caso que le ocurrió a
Rabi Abahu y enseñó como Rabi Iehuda”.
He
aquí que se te aclara a ti, que tienes que decir “…que juró el Señor a
nuestros padres que nos daría” (Debarim – Deuteronomio 26:3), y que Abraham
es tu padre y nuestro, y de todos los justos que anden por sus caminos. Y este
es el veredicto para el resto de las bendiciones y las oraciones, que no debes
cambiar nada.
וכתב משה ב"ר מימון זצ"ל
Traducción:
Meir Szames
תירגום: מאיר בן אליהו יונה שמש
|
|
תשובות
הרמב"ם
פריימן, הוצאת "מקיצי נרדמים", התרצ"ד, סימן מב |
|
אמר משה ב"ר מימון, מבני גלות ירושלם אשר בספרד זצ"ל:
הגיע אלינו שאלות מרנא ורבנא עובדיה המשכיל, המבין, גר הצדק, ישלם ה' פועלו ותהי משכורתו
שלמה מעם ה' אלוקי ישראל, אשר בא לחסות תחת כנפיו. שאלת על עסקי הברכות והתפילות בינך
לבין עצמך, או אם תתפלל בציבור, היש לך לומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו" ו"אשר
קידשנו במצוותיו וציוונו" ו"אשר הבדילנו" ו"אשר בחר בנו"
ו"שהנחלת את אבותינו" ו"שהוצאתנו מארץ מצרים" ו"שעשה נסים
לאבותינו" וכל כיוצא באלה העניינים.
יש לך לומר הכל כתקנם, ואל תשנה דבר. אלא כמו שיתפלל ויברך כל אזרח מישראל, כך ראוי לך לברך ולהתפלל, בין שהתפללת יחידי, בין שהיית שליח ציבור.
ועיקר הדבר, שאברהם אבינו הוא שלימד כל העם והשכילם והודיעם דת האמת וייחודו של הקדוש ברוך הוא, ובעט בעבודה זרה והפר עבודתה, והכניס רבים תחת כנפי השכינה, ולימדם והורם וציווה בניו ובני ביתו אחריו לשמור דרך ה', כמו שכתוב בתורה: "כי ידעתיו, למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' וגו'" (בראשית יח,יט). לפיכך, כל מי שיתגייר, עד סוף כל הדורות, וכל המייחד שמו של הקדוש ברוך הוא, כמו שהוא כתוב בתורה, תלמידיו של אברהם אבינו ע"ה ובני ביתו הם כולם, והוא החזיר אותם למוטב. כשם שהחזיר את אנשי דורו בפיו ובלימודו, כך החזיר כל העתידים להתגייר בצוואתו שציווה את בניו ואת בני ביתו אחריו. נמצא שאברהם אבינו ע"ה הוא אב לזרעו הכשרים ההולכים בדרכיו ואב לתלמידיו וכל גר שיתגייר. לפיכך יש לך לומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו", שאברהם ע"ה הוא אביך. ויש לך לומר "שהנחלת את אבותינו", שלאברהם ניתנה הארץ, שנאמר "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה, כי לך אתננה" (בראשית יג,יז).
אבל "שהוצאתנו ממצרים" או "שעשית נסים לאבותינו", אם רצית לשנות ולומר "שהוצאת את ישראל ממצרים", ו"שעשית נסים עם ישראל", אמור. ואם לא שינית, אין בכך הפסד כלום. מאחר שנכנסת תחת כנפי השכינה ונלווית אליו, אין כאן הפרש בינינו ובינך. וכל הנסים שנעשו, כאילו לנו ולך נעשו. הרי הוא אומר בישעיה: "ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו וגו'" (ישעיה נו,ג). אין שום הפרש כלל בינינו ובינך לכל דבר. ודאי יש לך לברך "אשר בחר בנו" ו"אשר נתן לנו" ו"אשר הנחילנו" ו"אשר הבדילנו". שכבר בחר בך הבורא יתעלה, והבדילך מן האומות, ונתן לך התורה. שהתורה לנו ולגרים ניתנה, שנאמר "הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר, חקת עולם לדרתיכם, ככם כגר יהיה לפני ה', תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם" (במדבר טו,טו-טז).
ודע, כי אבותינו שיצאו ממצרים, רובם עובדי עבודה זרה היו במצרים, נתערבו בגויים ולמדו מעשיהם, עד ששלח הקדוש ברוך הוא משה רבנו ע"ה, רבן של כל הנביאים, והבדילנו מן העמים, והכניסנו תחת כנפי השכינה, לנו ולכל הגרים, ושם לכולנו חוקה אחת. ואל יהא ייחוסך קל בעיניך: אם אנו מתייחסים לאברהם, יצחק ויעקב, אתה מתייחס למי שאמר והיה העולם. וכך מפורש בישעיה (מד,ה): "זה יאמר לה' אני, וזה יקרא בשם יעקב וגו'."
וכל מה שאמרנו לך בעניין הברכות שלא תשנה, כבר ראיה לזה ממסכת ביכורים (פ"א, מ"ד): תמן תנינן "הגר מביא ואינו קורא, שאינו יכול לומר 'אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו' (דברים כו,ג). וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו, אומר 'אלוקינו ואלוקי אבות ישראל', זהו סתם משנה, והיא לר' מאיר, ואינה הלכה, אלא כמו שנתפרש בירושלמי (פ"א, ה"ד): "תמן אמרינן תני בשם ר' יהודה, גר עצמו מביא וקורא. מאי טעמיה? כי אב המון גויים נתתיך. לשעבר היית אב לארם, מכאן ואילך אב לכל הבריות. ר' יהושע בן לוי אמר: הלכה כר' יהודה. אתא עובדא קמיה דר' אבהו והורי כר' יהודה." הנה נתברר לך, שיש לך לומר "אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" (דברים כו,ג), ושאברהם אב לך ולנו ולכל הצדיקים ללכת בדרכיו. והוא הדין לשאר הברכות והתפילות, שלא תשנה כלום.
וכתב משה ב"ר מימון זצ"ל.
